כשלים בפרויקט מלמעלה למטה – האם מרצ’יון יכול להציל את קרייזלר

כאשר קרייזלר התמזגה עם פיאט ב-10 ביוני 2009, הייתה סיבה לתקווה ולאופטימיות. אחרי שורה אינסופית של חדשות רעות, אולי, תעשיית הרכב עדיין לא מתה.

על הנייר זה נראה כמו עסקה טובה לכולם. פיאט תחזור לשוק האמריקאי ותמכור את ה-500 הפופולרית שלה (סינקוסנטרו), קרייזלר תרכוש שורה של מכוניות שצרכנים עשויים לקנות בפועל, ועשרות אלפי עובדים ישמרו על עבודתם.

אבל הפרס האמיתי עשוי להיות רק סרג’יו מרצ’יון, מנכ”ל פיאט וכיום מנכ”ל פיאטקרייזלר.

כשהפך לראשונה למנכ”ל פיאט ב-2004, מרצ’יון ירש חברה על סף כישלון. היא ייצרה קו מוצרים חסר ברק וספגה הפסדים של יותר מ-12 מיליארד דולר בחמש השנים הקודמות.

כדי לשנות את החברה הוא החל בכמה פרויקטים אסטרטגיים ותפעוליים. הוא פיטר מנהלים בכירים, העלה ביורוקרטיה נפוחה והעלה צוות של מנהלים צעירים אגרסיביים. לאחר מכן, הוא סקר את כל הפרויקטים והרג את אלה שלא יכלו לעבור את מבחן השוק. והוא שכר מעצבים חדשים, ודרש פורטפוליו של פרויקטים מרגשים שיחזירו את הלקוחות לאולמות התצוגה של הסוחרים.

תוך פחות משלוש שנים הוא הצליח באחת התפניות המרשימות בתולדות הרכב.

כעת, כחלק מתוכניתו להצמיח את פיאט למתחרה עולמית, הוא לקח את קרייזלר. אבל האם הוא יכול לבצע את הקסם שלו שוב? האם הוא יכול להציל חברה נוספת שנסיבותיה מבחינות רבות, אך לא בכולן, דומות להפליא לאלו שעמדה בפני פיאט לפני חמש שנים בלבד? האם ניתן לייצא בהצלחה את סגנון המנהיגות שלו כמו גם את פיאט 500 לצד זה של האוקיינוס ​​האטלנטי?

אם נסתכל על הרקורד של מרצ’יון כשלעצמו, לא רק שהוא מרשים, אלא שהוא מצביע על כך שהוא יכול להיות האדם הנכון בזמן הנכון. אבל, לפני שנוכל להגיע למסקנה הזו, יש לשקול את יכולתו להצליח בהקשר של מה שקרה לקרייזלר בעשור האחרון. במקרה כזה, ייתכן שלא תהיה הבטחה להצלחה.

See also  שילוב סנדלי גלדיאטור לנשים עם צבע הציפורן המושלם

דיימלר קרייזלר

במאי 1998 התמזגה דיימלר-בנץ עם קרייזלר. יורגן שרמפ, מנכ”ל דיימלר-בנץ, כינה זאת “מיזוג של שווים”. רוברט איטון, מנכ”ל קרייזלר, הבטיח כי “תוך חמש שנים נהיה בין שלוש חברות הרכב הגדולות בעולם”. אפילו חיבור בין שתי חברות מאירופה ומארצות הברית לא נחשב למכשול; רוברט א. לוץ, סגן יו”ר קרייזלר, טען כי “בהחלט אין כאן התנגשות תרבותית”.

אבל מאחורי הפגנת ההתלהבות הציבורית והקרבה התאגידית הזו, שרמפ לקח שליטה מוחלטת ומעשיו הבהירו שאכן לא מדובר ב”מיזוג של שווים”. איטון הגיב בדחיית שרמפ, ולעתים קרובות נסוג לביטחון של משרדו באובורן הילס; המנהלים הבכירים שלו הגיבו בערקו לפורד ולג’נרל מוטורס. עד מהרה הייתה קרייזלר חסרת הגה, הפרויקטים היו חסרי ברק, ובתוך שנים ספורות לא רק קו המוצרים היה בבעיה אלא גם המיזוג. אמנם היו סיבות רבות לכישלון שלה, אבל הסיבה שצוטטה הכי הרבה הייתה התנגשות בין תרבויות ארגוניות.

סרברוס

בשנת 2007 דיימלר קרייזלר מכרה את קרייזלר ל-Cerberus Capital Management, חברת הון פרטית ללא ניסיון בייצור מכוניות. בוב נרדלי, לשעבר מנכ”ל הום דיפו, נבחר לעמוד בראש החברה. עבור רבים, היה ברור שהעסקה הייתה פיננסית למהדרין ומעטים האמינו ש-Cerberus מחויבת לבנות חברה תחרותית בתעשיית רכב יותר ויותר תחרותית הנגועה בקיבולת רבה מדי.

נרדלי היה מנכ”ל “קשוח”. ביזנס וויק, באוגוסט 2007, אמר שהוא “הרחיק… למעשה את כל הניהול שירש”. בעוד שרבים חשבו שהסגנון הצבאי שלו הוא בדיוק מה שקרייזלר צריך, זה לא עבד. באותו מאמר של שבוע עסקים אמר פרופסור מאוניברסיטת מישיגן, ג’רלד מאיירס, שלסרברוס היה הרעיון הנכון, אבל נרדלי היה “הבחור הלא נכון”.

ואז, קרייזלר נפגעה מהסערה המושלמת. הנפט עלה ליותר מ-140 דולר לחבית, הכלכלה נכנסה לסחרור, וקרייזלר נתפסה עם קו מוצרים שנשלט על ידי זוללי גז שאיש לא רצה לקנות.

See also  היתרונות של מסנני אוויר HEPA

האתגר של Marchionne

בהקשר זה פיאט לקחה 20% ממניות קרייזלר. מרצ’יונה יורשת ארגון שנשבר על ידי הסגנון הרחוק, אך הדומיננטי, של שרמפ והסגנון ה”קשוח כציפורניים” של נרדלי. הוא יורש כוח עבודה שספג אובדן עבודה, קיצוץ בשכר, הרעה בקצבאות וחרדה מפני עתיד לא ברור. אבל מעל הכל, הוא יורש מקום עבודה שסבל מפרויקט חסר ברק אחד אחרי השני, ותרבות פרויקטים שלא הצליחה להלחיץ ​​שווקים ולא מתודולוגיה.

כאן הבעיה; סגנון המנהיגות שלו, המאופיין בשינויים המהירים והמפריעים שביצע לפני חמש שנים, עשוי שלא להיות שונה מאוד מסגנון המנהיגות הנהוג על ידי שני קודמיו בקרייזלר.

אבל הוא חייב להיות שונה אם ברצונו להצליח לבצע שינויים ברי קיימא.

האם הוא גמיש מספיק כדי להפוך למנהיג הטרנספורמציה שקרייזלר כל כך זקוקה לו או שהוא יתעלם מהנסיעה הקשה של קרייזלר בעשר השנים האחרונות, יתפוס את המושכות, יתעלם מההבדלים התרבותיים ופשוט יחזור על ההיסטוריה? האם הוא יכול להיות קשוח עם הבעיות אך במקביל לשקם את המורל וליצור סביבה מבוססת פרויקטים שמניעה לא מרחיקה את צוותי הפרויקט שלה?

או, האם הוא יהיה השלישי בשורה של מנכ”לים קשוחים וימשיך עם המכות עד שהמורל בקרייזלר ישתפר?

Recommended Articles